הגישה האדלריאנית היא הבסיס לעבודתי עם הורים. היא עוזרת להתבונן בילד בתוך המשפחה ובקשרים שלו עם אחרים, ולבדוק מה הוא מנסה להשיג בהתנהגות שלו. זו נקודת מוצא לשאלות ולבדיקה משותפת, ולא תשובה מוכנה מראש למה שקורה אצלכם בבית.
מה פירוש תחושת שייכות בחיי היומיום?
ילדים רוצים להרגיש שיש להם מקום, שרואים אותם ושהם יכולים לתרום. למשל, ילד עשוי לבקש עזרה שוב ושוב גם במשימה שהוא כבר מכיר. בשיחה נברר באילו רגעים זה קורה, איך אתם מגיבים ומה עוד יכול להסביר את הקושי. דוגמה כזו אינה מאפשרת להסיק מיד מה הילד מרגיש או מדוע הוא מתנהג כך.
נחשוב איך לאפשר השתתפות ועצמאות שמתאימות לגיל: בחירה בין שתי אפשרויות, תפקיד בבית או הזדמנות לנסות לפני שהמבוגרים ממהרים לעשות במקומו. גם לעומס שלכם ולזמן שיש לכם יש השפעה על מה שאפשר ליישם.
גבולות, עידוד ואחריות
- גבול ברור: מה חשוב לכם בבית, איך מסבירים אותו ומה תעשו כשהוא אינו מתקיים.
- עידוד: התייחסות למאמץ, להתקדמות ולתרומה של הילד, גם כשמשהו עדיין קשה לו.
- אחריות: הזדמנויות להתנסות, לטעות ולתקן בהתאם לגיל ולמצב.
- קשר: הקשבה למה שהילד אומר, לצד אמירה ברורה של הצרכים וההחלטות שלכם.
איך הופכים את הרעיונות לעבודה מעשית?
במפגש הראשון אני מקשיבה לדוגמאות שלכם ואתם בוחרים מטרות שחשובות לכם. בהמשך ננסה שינוי קטן ומוגדר, כמו דרך אחרת לסיים זמן מסך או תגובה למריבה בין אחים. נחזור למה שקרה בפועל ונבדוק מה מתאים להמשך. אי אפשר לדעת מראש כיצד תגיב המשפחה לכל שינוי.
זו הדרכה חינוכית להורים, שאינה אבחון או טיפול בילד. אפשר לקרוא על הדרכת הורים לילדים, הורים למתבגרים וקבוצות הורים. לשאלות על ההדרכה אפשר ליצור איתי קשר.